מעשה רקח על הלכות נדרים ז׳:י״ז

מי שנאסרה וכו'. מרן ז"ל האריך בזה והליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד בדברי הר"ן ז"ל דרבינו פסק כשמואל וס"ל דתרתי בעי וכו' ע"כ וכ"כ הרב המגיד ז"ל בפ"ג דזכיה ומתנה הל' י"ג ושם כתב מרן ז"ל וז"ל כתב הרה"מ שפסק המחבר כשמואל דדיני נינהו ויש לתמוה עליו דאדרבה כרב פסק וצריך טעם למה עכ"ל. והנה רבינו פסק שם ע"מ שתלבשי בהם או ע"מ שתשתה בהם ותעשה מה שתרצה בלא רשות הבעל וכו' נראה דמרן ז"ל הבין דותעשה מה שתרצה הוא קשור עם מ"ש או ע"מ שתשתה בהם ואינו בבא בפני עצמה ולעולם דלא התיר רבינו אלא במיחד וכו' וכיון שכן ודאי שפסק כרב. אך נראה שא"א להבין כן בכוונת רבינו חדא דא"כ הוי שפת יתר דהא עכ"פ מיחד דוקא בעינן ועוד דאם תעשה מה שתרצה אינו מועיל כלל לא הי"ל לרבינו להזכירו כלל ועוד ששם השוה רבינו העבד והאשה בדין זה וגבי עבד כתב שם להדיא או ע"מ שתעשה בהם כל מה שתרצה וכיון שכן בהכרח דמ"ש גבי אשה ותעשה וכו' מילי מילי קתני וכאילו אמר או ע"מ שתעשה וכו'. ועוד דאם נפרש כן רבינו סותר דברי עצמו שהרי כאן כתב להדיא ואפילו אמר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שתרצה עשה לא קנה הבעל וכו' הרי דאף בלא יחד לא קנה הבעל. וזה ודאי הגמור דכשמואל הוא. ועוד דמרן גופיה סותר את עצמו דכאן הביא דברי הר"ן ז"ל להשגת הראב"ד ז"ל דפסק רבינו כשמואל ושם הביא בהפך ובאמת לענ"ד צריך נגר ובר נגר דיפרקינה ועיין להרב גדולי תרומה דף מ"ג והתוס' והמל"מ שם.

עוד ראיתי להריב"ש ז"ל סי' רט"ו דברים מגומגמים שכתב דס"ל לרבינו דשמואל נמי כר"מ ס"ל אלא דכי אמר לה מה שתרצה עשה בהם אינו נותנם לה שתזכה בהם היא מעכשיו אלא כשתרצה לעשות בהם איזה דבר וכו' ע"כ. וקשה דמי דחקו לפרש דשמואל כר"מ ס"ל הא כיון שהוא מפרש דמה שתרצה תעשה היינו נמי מיחד מעתה אף דשמואל ס"ל כרבנן א"ש דשמואל לא פליג אדרב לפירושא דמתניתין אלא לענין דינא הוא דפליג וכמ"ש הר"ן ז"ל שם ועוד דכיון דהר"ן ז"ל פי' להדיא דשמואל כרבנן למה הניח דברי רבו הר"ן ז"ל בזה ועוד דסוגיין לא מוכחא הכי שהרי אמר מתקיף לה רב זירא כמאן אזלא הא שמעתתא דרב כר"מ וכו' משמע דלשמואל לא אתיא כר"מ ועיין להרב לחם רב סי' י"ב ושם הקשה ע"ד מרן ז"ל שכתב פ"א בהלכות עירובין דרבינו לא הצריך בית לאשה בחצר כי חצר מפני שהוא פוסק כרבנן ע"ש דהא ודאי ליתא דרבינו ע"כ פסק כר"מ וכו' ע"ש. ולעד"ן אין בדבריו כדאי לחלוק על מרן ז"ל בזה דהרי הוא הביא דברי הר"ן ז"ל בפרקין ע"ד רבינו ומשמע ודאי דרבינו פסק כשמואל וכמ"ש להדיא הר"ן ז"ל וכמ"ש ג"כ הרה"מ בהלכות זכיה ומתנה ושמואל לא אתי כר"מ מכח מאי דמותיב ר"ז כמאן אזלא וכו' כנז' וכיון שכן משמע דאינו פוסק כר"מ ועלו דברי מרן כהוגן ומ"מ עדין צ"ע ועיין לשיירי כנה"ג או"ח סי' שס"ו: